פרשת בשלח – שירת מרים/ אסתי פרידמן, מנהלת חטיבת הביניים

במרכזה של הפרשה עומדת שירתם המופלאה של משה וישראל. אולם, לא תמיד אנחנו נותנים את הדעת לשירתן של מרים והנשים. 

וכך היא מתוארת: "ותִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם, שִׁירוּ לַה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם”. 

ניתן ללמוד רבות מהתאור הקצר  הזה:

מרים זוכה  לתואר של נבואה, מרים מתוארת כאחות אהרון- שני תאורים אלו בתוספת שמה המתאר את מציאות החיים המרה שחוותה בחיי השעבוד במצריים- מעידים על אמונה עצומה בקב"ה.

מרים הנביאה על שום שהתנבאה טרם נולד משה, עוד כשהיתה רק אחות אהרון על הבן שיוולד ויהיה מושיע לעם ישראל, מרים שהשגיחה מרחוק על  אחיה  המונח ביאור ודואגת להתממשות הנבואה. מרים שיכולה לראות אור אפילו בזמן שכולם רואים חושך.

וזו גם גדולתן של הנשים שאפילו למדבר הן נשאו עמן תופים.

כך הסבירו חז”ל את לקיחת התפים למדבר: “בתפים ובמחלת – מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים, והוציאו תופים ממצרים.”

וזו גדולתה של שירה זו, של מרים והנשים. זוהי השירה של הנשים, שהאמינו בבואה של הגאולה, גם כשהמציאות הנראית בעיניים קשה ומרה. וכשאמונה זו מתממשת מתפרצת השירה המיוחדת בתופים ובמחולות.