פרשת וארא / אסתי פרידמן, מנהלת חטיבת הביניים

“לב כבד” – זהו הביטוי המאפיין את פרעה מלך מצרים בפרשיות השבוע שלנו.

לעתים הקב”ה מכביד את ליבו ולעתים הלב עצמו מכביד את עצמו.

מה בעצם מביע הביטוי כבד לב? אטימות לב בהקשבה ? אדישות? או אולי עקשנות?

פרעה מהווה את הדמות המקראית המובהקת של אדם שליבו היה כבד, אולם הוא לא היחיד.

למעשה, לכל אחד מאתנו יש כובד לב מסוים. אנו באים עם עמדות יסוד כלפי בני אדם אחרים, ולא מוכנים להקשיב. לעתים אנו מפעילים את כובד הלב כלפי עצמנו, שופטים את עצמנו לחומרא בדרך מסוימת, ולא מביטים אל האפשרויות הגדולות שנפתחות בפנינו דווקא בשעה שניתן להקל על הלב.ולעיתים אנחנו פשוט מתעקשים- האם זהו כובד לב?

הבעיה סבוכה הרבה יותר בשל העובדה ש”כובד הלב” דומה מאוד לנאמנות ולדביקות בדרכנו, שהם ערכים חיוביים מאוד.

לא ברור לנו מתי מדובר על “הינעלות” לכיוון מסוים, ומתי מדובר באמת על כוח התמדה ועמידה במבחן ובניסיון,  קשה להבחין בין הערך החיובי של מי שאינו מתכופף בפני כל סערה ואינו מכניע את אמונתו בפני המציאות המסובכת ובין מי שהוא אטום וכבד לב, ואינו מסוגל להיות רך כקנה במקום בו צריך להיות כזה.

מה ניתן לעשות?

נראה שניתן ללמוד לפחות דבר אחד, והוא החובה לבחון בחינה מתמדת את דרכנו. לעולם צריך לפתוח את הפתח ולהקשיב, להתבונן פנימה והחוצה. לחברה ועל עצמינו ולצאת מאדישות או עקשנות למקום רך ומקבל.

שבת שלום.