פרשת בא
לא היה קל לפרעה לשחרר את בני ישראל.
ניתן לעיין בפסוקי התורה ולראות את חילופי הדברים שהתנהלו לא אחת בין משה לפרעה סביב נושא השחרור, לפני חלק מהמכות ולאחריהן.
לאחר המכה השביעית – מכת ברד,
פרעה מתרכך מעט, אולם הוא מסכים לשחרר רק את הגברים, ולא את הנשים והילדים: "לֹא כֵן, לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת השם, כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה" (שמות י, יא).
ההתעקשות של פרעה עלתה לו ביוקר, ואלוקים הנחית עליו את המכה השמינית והתשיעית – ארבה וחושך.
לאחר המכה התשיעית – מכת חושך, נכתב בתורה כך: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר, לְכוּ עִבְדוּ אֶת השם, רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג, גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם" (שמות י, כד). פרעה מסכים לשחרר גם את הנשים והילדים, אך הוא מתעקש להשאיר במצרים את כל הבקר והצאן 
השייכים לבני ישראל.
משה לא מקבל את התנאי, ולא רק שהוא מודיע 'חד וחלק' שבני ישראל יקחו איתם את כל הבקר והצאן, עד הפרסה האחרונה, אלא הוא מדגיש שגם אתה-פרעה, תתן לנו בקר וצאן משלך: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת, וְעָשִׂינוּ להשם אֱלֹקֵינוּ. וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה…" (י, כה-כו). עלינו להבין את הדו-שיח הזה משני צדדיו.
מדוע פרעה מתעקש להשאיר את הבקר והצאן של בני ישראל? לשם מה הוא זקוק להם? ומדוע משה לא מוכן להתפשר על הבקר והצאן, העיקר שינצל את הזדמנות הפז שפרעה מאשר את שחרור העם? מדוע משה מכריז "לא תישאר פרסה", מה יקרה אם תישאר עז או פרה אחת במצרים?
פעמים רבות אפשר לראות שפרשיות גלות וגאולת מצרים, מרמזות על מלחמת האדם מול יצרו. כל רצונו של היצר הרע הוא, שתהיה לו אחיזה באדם. בהתחלה הוא נלחם על "כל הקופה", והוא מנסה לשלוט על האדם באופן מלא, אולם כשהוא רואה שהאדם עיקש במאבק נגדו, הוא מנסה לאחוז לכל הפחות בחלקים מסוימים באישיותו.
כשהיצר רואה שגם בזה הוא לא מצליח, הוא מנסה לאחוז במשהו קטנטן, הנראה מזערי וחסר משמעות. כך פועל היצר הרע. הוא מנסה להישאר עם אחיזה, ולו אחיזה קטנה.
בהתחלה פרעה לא מוכן לשמוע כלל וכלל על שחרור העם. אחר כך הוא מסכים לשחרר את הגברים אולם להשאיר את הנשים והילדים. אחר כך הוא מוכן לשחרר את כולם, אולם להשאיר את הבקר והצאן. זהו סודו של היצר הרע.
משה רבינו יודע את הסוד, ולכן הוא אומר "לא תישאר פרסה" (תרגום אונקלוס, מתרגם את המילה "פרסה" למילה "מדעם" שמשמעותה משהו).
משה יודע, שכל אחיזה קטנה של היצר – ולו קטנה ביותר – היא סכנה גדולה.
שבת שלום!
ליאן קובי ויהל ימין (ח'3) 
