פרשת וירא – השכמה וחריצות/ אסתי פרידמן, מנהלת חט"ב

אחת הבעיות הכי קשות אצלנו בני האדם הוא הפער בין הרצוי למצוי, בין השאיפות הגבוהות למציאות הנמוכה.

הפער הזה יוצר תחושה לא נעימה ובפני האדם ניצבות שתי ברירות. דרך אחת היא להנמיך את הציפיות, להוריד את הרצוי לגובה המצוי (התוצאה כמובן – בינוניות). אפשרות שנייה היא לעבוד קשה על מנת לעלות את המצוי אל רצוי. זה מחייב להתגבר על העצלות הטבעית, החיפוש אחר תירוצים.

אברהם אבי המאמינים מהווה דוגמה אישית בהתמודדות עם חולשה אנושית זו.

מילוי צו ה’ בניסיון העקדה מתחיל במילים “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, ….

“וישכם” – הצעד הראשון ביום קובע את הכיוון לכל היום. צריך להזדרז לפני שיתעוררו תירוצים וספקות למה בכלל אני צריך את זה ואולי נישן עוד קצת…. וכו. לא בכדי השלחן ערוך נפתח במילים “יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר”

“ “ויחבוש את חמורו” – לכאורה תוספת מיותרת (ע”ש ברש”י). התבוננות בתנ”ך תעלה שבכל מקום בו מופיע החמור הוא ייצוג לחומר. ממילא “ויחבוש את חמורו” מבטא את העובדה שאברהם שולט בחומר שלו. ולא שהחומר יקבע את הסדר- אלא הרוח.

“ויקם וילך אל המקום” – אדם צריך לחפש ולמצוא סיבה ומשמעות שעבורה יקום בבוקר. אם יש את ה”למה?” הוא כבר ימצא את “האיך?”

אולם “וישכם אברהם” של העקדה אינו ה”וישכם” היחיד בפרשה. ביטוי זה מופיע מוקדם יותר בפרשת סדום ועמורה. “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה’.” (שם, כא, כז)
דבר אחד הוא לעשות משהו באופן חד פעמי ודבר אחר הוא להתמיד.

השכמה וזריזות, שליטה בחומר ע"י הרוח והתמדה- אלו הן חלק מהתכונות שהופכות את האדם למוביל ולמנהיג.

שבת שלום!